(141) קמא

א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה קְרָאתִיךָ חוּשָׁה לִי הַאֲזִינָה קוֹלִי בְּקָרְאִי לָךְ
ב תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָרֶב
ג שִׁיתָה יְהֹוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל־דַּל שְׂפָתָי
ד אַל־תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע אֶת־אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם
ה יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל־יָנִי רֹאשִׁי כִּי־עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּרָעוֹתֵיהֶם
ו נִשְׁמְטוּ בִידֵי־סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵמוּ
ז כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבוֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עַצְמוֹתֵינוּ לְפִי שְׁאוֹל
ח כִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה אֲדֹנָי עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל־תְּעַר נַפְשִׁי
ט שָׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמוֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן
י יִפְּלוּ בְמוֹכְמוֹתָיו רְשָׁעִים יָחַד אָנֹכִי עַד־אֶעֱבוֹר